<h1>או"ז הלכ' שבת סימן נ"ח</h1>
<h2>דף כה.</h2>
[שבת קמ"ג ע"ב] מתני' חבית שנשברה מצילין הימנה מזון ג' סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג. פירש"י שלא ישאוב ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי גזירה שמא יסחוט הא למדת דשייך סחיטה אפי' בדבר שנבלע בו אע"פ שלא גדל בהם בתוכן כמו זה היין שנבלע בספוג ואסור לסוחטו וה"נ משמע בגמ' גבי כבשים שאע"פ שלא גדל בהם אותו משקה שייך בו סחיטה. ואילו סחיטות מפרש רש"י דמדרבנן הוא. ור' יצחק מפרש דמדאורייתא, הרי ראי' לדברי הרא"מ שפסק דבשר שנבלע בו מרק יזהר אדם שלא יסחטנו לצורך משקה היוצא ממנו והנותן בשר במרק או שורה פת ביין ומחזירו לפיו ומוצץ המשקין חוששני לו מחטאת וכ"ש שלא ימצוץ בפיו משקה מענבים וכיוצא בהן וכן ברזא שיש לה נעורת והנעורת בלוע לו יין יזהר שלא יסחוט מן הנעורת יין שבו אבל [אם] אין צריך למשקה כלל מותר דהיינו כבשים לגופן ודוקא לצורך השבת אבל אם יש לו יין [אחר] כיוצא בזה שאין צורך השבת למשוך בברזא שיש לה נעורת אסור כדקתני סוחטין את הכבשים בשבת לצורך השבת אבל לא למוצאי שבת וצריך שיראה שאינו צריך למי הברזא שאם יש כלי תחת הנעורת יסירנו להראות שאינו צריך למשקין היוצאין עכ"ל הרי מה שכתב חוששני לו מחטא' ראי' (לדבריו) לדברי רבי' יצחק אבל לפי פירש"י אינו כ"א איסורא דרבנן וחומר' גדולה החמיר בבש' שנבלע בו [מרק] ונ"ב לפירש"י שאין סחיטה זאת כי אם מדרבנן דכל כי האי גוונא לכתחילה [שרי] דמפרק כלאחר יד כגון בשתיה לא גזור רבנן בדרבנן.
